<h1>סמ"ג לאוין סימן רפ"ג</h1>
<h2>דף ה:</h2>
שנינו עוד שם (כלאים פ"ט מ"ח) אין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג שנאמר לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז רבי (ישמעאל) [שמעון] ברבי אל(י)עזר אומר נלוז ומליז הוא את אביו שבשמים עליו, ובפרק קמא דיבמות (ה' ב') מפרש רבינו שלמה שמן התורה אינו חייב על הכלאים עד שיהו הצמר והפשתן יחד מתוקנין במסרק שוע לשון חלק דמתרגמינן (בראשית כ"ז י"א) שעיע טווי שיהו שניהם טווין יחד ונוז שיהו שניהם ארוגים יחד, וקשה לפירושו למה לי נוז הלא אפילו שתי תכיפות חיבור שנאמר יחדיו (יבמות ה' ב'), ועוד אמרו רבותינו (יבמות ד' א') שנסמכה פרשת כלאים לפרשת ציצית להתיר כלאים בציצית ולפי[רוש] זה היאך ימצא מן התורה כלאים בציצית והלא אין [ה]ציצית ארוג בטלית, ופירש רבינו יעקב בספר הישר (חידושים ל"ח) דנוז הוא משזר כדתנן נלוז ומליז נלוז מעוקל כמו חוט משזר רטור"ש בלעז, וכן פיר(ו)ש רבינו שלמה בפירוש חומש (ויקרא י"ט י"ט) כמו חזיין לנזי דאית בהו (מו"ק י"ב ב'), ועיקר כלאים מן התורה כשהצמר שוע וטווי ומשזר לבדו והפשתן שוע טווי ומשזר לבדו ואחר כך יחדיו דהיינו שתי תכיפות, ולפי[רוש] זה יתיישב שמצינו כלאים בציצית דבסוף הטלית מקום הנחת הציצית היה רגיל להיות שזור כדאמרינן בתחילת פרק המוצא תפילין (עירובין צ"ו ב') המוצא חוטי תכלת שזורין כשרין ומקשה ודילמא אדעתא דשיפתא דגלימא עייפינהו ושזרן, ומשם נמי יש ראיה דחוטי הציצית היו שזורין, ואמרינן נמי בסיפרי (סוף שלח) פתיל תכלת טווי ושזור אין לי אלא תכלת לבן מניין אמרה תורה תן תכלת ותן לבן מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור, ומה ששנינו במסכת כלאים (פ"ט מ"ח) אין חייבין משום כלאים אלא על טווי וארוג שנאמר שעטנז אומר רבינו יעקב דאין מביא דרשא זו אלא להזכיר טווי תדע שלא הזכיר שוע אם כן לא בא לדרוש כל לשון שעטנז, אמנם בירושלמי גרסינן על ההיא משנה ניתני שוע ולא ניתני נוז אילו כן הוה אמינא נוז מותר ומתניתא לא אמרה כן אלא פיף של צמר ושל פשתן אסורין מפני שהן חוזרין לאריג, פירוש (ערוך) פיף צלצול בינדי"ל בלעז, משמע דנוז הוא ארוג, וצריך להתיישב בפירוש הירושלמי.
